אורי ער הוא צלם מסעיר. עם הצילומים שהוא מעלה ברשתות החברתיות אני משוחחת בדמיוני כבר כמה שנים טובות. הוא מצלם אפיזודות רחוב עירוניות (תל אביב יפו) ולרוב אירוניות, בעלי חיים, הופעות, פורטרטים של הילדים המתבגרים שלו, אקספרסיביים להפליא, כפסע מסצינה קולנועית.

וציפורים, יש לו עניין מיוחד עם ציפורים. גם לי. בשבוע שעבר הוא פרסם את התצלום הזה, של הציפור הבודדת בנסיקתה. טעיתי לחשוב שהיא עורב, אורי תיקן אותי שזהו דרור. רגליה שמוטות / מקופלות מטה, גופה כמו קפא באוויר העכברי וכנפיה העליונות נעלמו והפכו לדימוי. הן נראות כמו איור בעיפרון של מניפה או רוח. ענן שצלעותיו במריבה סוערת. הבל פה מוגזם של יצור שמיימי.

טכנית, מדובר במהירות חשיפת הצמצם, מסביר לי אורי. בהתבוננות בגופה, הציפור נראית כמעט מפוחלצת במנח הזה, אבל עיקר הדרמה באמירה על אפשרות התעופה כנמחקת, דוהה אל השמיים. דימוי טורד ונפלא. מכאן אפשר לעלות?